מופיעים ע-כ-ש-י-ו ולא שולטים בקול…

בואו נתחיל מהסוף: צלילי הפתיחה של השיר כבר מתנגנים, הבטן שלנו רועדת ושולחת מסרים מאיימים לכיוון איברים שנמצאים יותר למטה (ואשר ממש צריכים כרגע לשמור על שתיקה), אנחנו פותחים את הפה כדי להוציא צליל מחץ שירתק את הקהל כולו ו…. אנחנו מצליחים! הצלחנו לרתק את הקהל עם צליל מחץ! לצערנו צליל הפתיחה שלנו היה מוחץ לא ביופיו אלא במוזרותו: רועד, נקטע ומזייף קלות. הקהל מרותק כולו – לא בעונג, אלא בפאניקה בשלביה ההתחלתיים…. אופס…

אם בכל ניסיונכם ארוך השנים כזמרים מדופלמים הדבר מעולם לא קרה לכם –  תנחומיי – אתם חייזרים. הסיטואציה המתוארת לעיל – עד כמה שהיא איננה נעימה – היא אנושית ושגורה. ייתכן שהיא אפילו חלק ממה שניתן לכנות 'בחינת בגרות' לזמר.

הצילו!

השאלה האמיתית היא: מה עושים עכשיו? אנחנו על הבמה, מבטי כל הקהל מופנות אלינו בריכוז (וגם זכרונו המצוין) ואנו לא שולטים בקול שלנו…. צליל מזעזע אחד כבר יצא לנו….

יצא לי לראות כמה סוגים של התמודדויות עם התופעה הזו בהופעות. בהופעה אחת הזמר עצר את השיר והתחיל מהתחלה, בהופעה אחרת הזמרת צווחה במלוא גרונה במשך כל ההופעה במטרה "להכריח" את קולה להישמע לה, ובמקרה אחר חשו המלווים האמיצים לעזרת הזמרת, ניגנו חזק וכיסו את הקול שלה לחלוטין. איך היא התמודדה עם חוסר השליטה בקולה – אני לא יודעת. לא שמעתי.

שום דבר דרסטי

אופן ההתמודדות עם התופעה הזו, שאני הולכת להציע לכם, הוא טכני וקטנטן. למה טכני? כי כשאתה נמצא בחוסר שליטה מוחלט מול קהל גדול והמוח שלך פועם, אתה לא מסוגל להגיד לעצמך להירגע, אתה לא יכול לשחרר את הגוף, כי הגוף לא נשמע לך, ואתה בטח לא יכול להיזכר בכל השיעורים שלמדת לפני כן – הכול בורח ונעלם באותו הרגע, ואתה במצוקה.

לא להילחם – להרפות

מה שאני מציעה לך לעשות באותו הרגע הוא לשכוח. פשוט לשכוח את כל מה שצריך ונכון לעשות, ולהניח לכל החוקים, ופשוט לשיר לעצמך בשקט (לעצמך בשקט – אבל לתוך המיקרופון!). אל תנסה להכניס אפקטים של קרשנדו ודימינואנדו, אל תחשוב על ההגשה של השיר, אל תנסה לסלסל וגם לא לשיר ויברציות. פשוט שיר לעצמך בשקט כמו ילד קטן. >זה נשמע כביכול לא מקצועי, אבל האמת היא הפוכה לחלוטין. כשאתה שר לעצמך בעדינות וללא מאמץ – כמו ילד קטן – קורים כמה דברים נפלאים בו זמנית:
קודם כל, הקול שלך נרגע, מפסיק להישבר ומפסיק לזייף. המלחמה שלך עם הקול שלך נפסקת מייד.
שנית, ברגע שהמלחמה עם הקול מסתיימת, הגוף נרגע ומתכוונן לשירה, ודווקא אז אתה מקבל מחדש את השליטה שלך בקול, ויכול שוב לשיר באיכות האמיתית שלך.
חוץ מזה, רק שתדעו – ביצוע עדין ומופנם בתחילת שיר, יוצר סקרנות אצל הקהל, מרתק אותו ויוצר ציפייה לבאות…

אתם מוזמנים לנסות את זה, ליהנות מזה, ולדווח לנו כאן איך היה…

בהצלחה!

עוד על טכניקות קוליות

פורסם בקטגוריה טכניקה לשמה, כללי, מדריך, מה עושים, מה פירוש, פדגוגיה, פיתוח קול, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות על מופיעים ע-כ-ש-י-ו ולא שולטים בקול…

  1. מאת אלה אלרם‏:

    אויש עירא….
    ………………
    ………………

    ד"ש לאישה ולילד (סמיילי מוציא לשון)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *