אופס ברח לי (האוויר בקול…)

אחד הדברים שהכי מרבים להדאיג זמרים הוא בריחת אוויר בקול. לפעמים זה גם בצדק. אם אתה זמר אופרה למשל – אחד המדדים לאיכות הקול שלך היא הצלילות והניקיון של הצליל. בתחומי הג'אז והמוזיקה הקלה העניין הוא פחות קריטי בדרך כלל, אך גם אז – כאשר זמר מגלה שיש לו בריחת אוויר בקול, הוא בדרך כלל מרגיש שמתחיל לבעבע בו חשש מסורתי.

מה זה 'אוויר בקול'?

השירה שלנו היא תנועה של אוויר. את תנועת האוויר שלנו יוצרים מיתרי הקול (שניים במספר) כאשר הם מתנועעים ורוטטים יחד בדפוסי תנועה קבועים. עכשיו תנסו לדמיין את זה: אם שני המיתרים הרוטטים סמוכים אחד לשני – האוויר חייב לצאת מקנה הנשימה לאט בגלל שהמעבר שלו החוצה נחסם. מלבד עניין וויסות האוויר, אנו זוכים באופן הזה בהפקה קולית צלולה. במקרה ההפוך – כאשר יש מרווח גדול בין שני המיתרים המתנועעים, האוויר 'יברח'. במקרה הזה הסאונד שנפיק יהיה עטוף במן שכבה רכה של 'היססס'.

מדוע איננו רוצים שתהיה לנו בריחה של אוויר בקול?

קודם כל, אנחנו לפעמים דווקא כן רוצים אוויר בקול, אבל עם זה נתעסק בהמשך. כאשר מיתרי הקול שלנו לא נצמדים מספיק אחד לשני בזמן שהם רוטטים (כאשר אנו שרים או מדברים) נוצרת בריחה של אוויר. זה גורם לכך שהמשפט המוזיקלי שאנחנו שרים יהיה יותר קצר – פשוט 'ייגמר לנו האוויר' מהר – כי הוא יברח מהפתח שבין המיתרים. חוץ מזה, הקול יהיה פחות צלול.

במסורת הקלאסית, קול עם בריחה של האוויר נחשב לפחות איכותי. ייתכן שזה כך מכיוון שפעם – לפני שהמציאו את מערכות ההגברה – קול של זמר היה אמור לעלות ולהתבלט על פני תזמורת שלמה. זה לא קל בלי מיקרופון מן הסתם, וקול מעורפל ו'אוורירי' היה מתערבל ומיטשטש ביתר קלות בתוך התזמורת. אל תתפסו אותי במילה לגבי הסיבה הזו – זו רק השערה שמעולם לא הוכחה היסטורית – אולם בכל מקרה, בסוגות הקלאסיות, מסורת הקול הנקי מאוויר נשארה עד היום.

בתחום המוזיקה הקלה תופעת בריחת האוויר בקול היא  פחות קריטית, ולפעמים היא ממש יתרון. אם אנחנו רוצים לבטא רוך, עצב, או מסתורין, בריחה מכוונת של אוויר בקול יכולה להיות כלי לא רע בכלל.

כיצד פותרים בעיה של בריחת אוויר בקול?

אם יש לכם בעיה של בריחת אוויר בזמן ההפקה הקולית, הייתי ממליצה לכם קודם כל ללכת לרופא אף-אוזן-גרון כדי לבדוק ל-מ-ה יש לכם בריחה של אוויר. בריחה של אוויר נוצרת, כפי שאמרנו, מחוסר היצמדות של המיתרים בזמן ההפקה הקולית. חוסר ההיצמדות הזו יכולה לנבוע מסיבות רפואיות מגוונות. למשל: מיבלות ושלפוחיות שצמחו על המיתרים, מהתנפחות של המיתרים כתוצאה מגירוי חומצות קיבה (ריפלוקס) או משיתוק באחד ממיתרי הקול. כל בעיה כזו דורשת התייחסות שונה ודרך אחרת לפתור אותה.

במקרה של יבלת או שלפוחיות, אתם תידרשו לתקופה מסויימת של שתיקה – עד שהיבלת תעבור, ואז המורה יעבוד איתכם על תמיכה, ועל הפחתת מתח ולחץ מהמיתרים בעת ההפקה הקולית.

במקרה של ריפלוקס, אתם תקבלו כנראה תוכנית תזונתית מיוחדת להפחתת חומציות בקיבה.

אם בריחת האוויר נוצרה בגלל שיתוק באחד מהמיתרים, או שלא נוצרה מבעיה רפואית, ופשוט התרגלתם להפיק את קולכם בצורה לא נכונה, אז המורה ייתן לכם תרגילים ליצירת היצמדות גדולה יותר של מיתרי הקול שלכם. בשני המקרים האלה התרגילים יהיו הפוכים מאלה שתקבלו אם יתברר שהמיתרים שלכם נפוחים או שיש עליהם יבלות. לכן כל כך חשוב לברר מהי הסיבה הרפואית לבריחת האוויר בקול שלכם.

כפי שאתם רואים, יכולות להיות הרבה סיבות לחוסר היצמדות המיתרים ולבריחת אוויר בקול כתוצאה מכך. חייבים לגלות מהי הסיבה הספציפית תמיד, כי כל סיבה דורשת טיפול שונה ועבודה קולית שונה. עדכנו את המורה שלכם לפיתוח קול בממצאי הרופא, והמורה יידע כיצד להדריך אתכם הלאה.

בהצלחה!!

עוד מידע והדרכה על טכניקות קוליות תוכלו לקרוא כאן


פורסם בקטגוריה אנטומיה, כללי, מדריך, מה עושים, מה פירוש, סוגות וסגנונות, פדגוגיה, פיתוח קול, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *